תַּנֵּי. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מְחוּוָּר הוּא. נִיחָא. מָאן דָּמַר. אֵינוֹ מְחוּוָּר. לֹא יְהֵא מְחוּוָּר אֶצֶל הָאִישׁ וִיהֵא מְחוּוָּר אֶצֶל הָאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן תַּנָּא. אִשָּׁה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל. דָּתַנֵּי. טָבִי עֶבֶד רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה נוֹתֵן תְּפִילִּין וְלֹא מִיחוּ בְיָדוֹ חֲכָמִים. וָכָא מִיחוּ בְיָדוֹ. הוּא עֶבֶד הִיא אִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוון בעיי מימר. לדקדק על האי ברייתא דלא אתיא אלא כר''ג דמתני' דאיהו ס''ל דמחוור דרש המיעוט לשבתו' ויו''ט כדלעיל וניחא לדידיה דכיון דשבת לאו זמן תפילין אחד האיש ואחד האשה שוין הן אלא למ''ד אינו מחוור הדרש ושבת זמן תפילין א''כ לא יהא מחוור אצל האיש אבל יהא מחוור אצל האשה כלומר דהרי האשה ודאי לעולם אין זמן תפילין אצלה ואמאי התירו להאשה להכניסן הלא אין זה דרך מלבוש לה:
תני. בתוספתא פ''ח אחד האיש ואחד האשה שוין הן בדינא דהמוצא תפילין בשבת דקתני במתני':
מאן תנא אשה ר''ג. דאין הכי נמי דלא אתיא אלא כר''ג כדתני טבי עבד של ר''ג וכו' ולא מיחו בידו והכא הא אמרינן לעיל גבי מיכל בת שאול שמיחו בידה חכמים והיא העבד היא האשה דשניהן לא שייכין הן במ''ע שהזמן גרמא ולר''ג ניחא:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וּבִלְבַד עַל יְדֵי שְׁנַיִם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וַאֲפִילוּ שְׁנַיִם שְׁנַיִם. הֲווּ בָעֵי מֵימַר. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן אֵין מְחוּוָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָחָא מְחוּוָּר. וִיבִיאֵם בְּיָדוֹ. מוּטָּב לַהֲבִיאָם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ וְלֹא דֶּרֶךְ מַשּׂוּי. 59b מוּטָּב לִדְחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת פַּעַם אַחַת וְלֹא שְׁנֵי פְעָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ויביאם בידו. לר' אחא אליבא דר''ג דסבירא ליה שבת לאו זמן תפילין אם כן יביאם בידו דמ''ש אם הן מונחין עליו או שמביאם בידו ומשני אעפ''כ מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאו בידו. ופריך עלה אדרבה דנימא מוטב לדחות את השבת פעם אחת שמביאן הכל כאחד ולא שני פעמים בזה אחר זה דרך מלבוש וכל למעט בהילוכא טפי עדיף:
ר' יוסי בר' בון בשם רבי אחא. קאמר דאפי' שנים שנים סבירא ליה לר''ג שמותר להכניסן וה''ה זוג זוג ומפרש הש''ס דפלוגתייהו תליא בהאי הוין בעין מימר דלעיל דמפרשי לפלוגתייהו דר''ג ורבנן דפליגי בשבת זמן תפילין דלדעתייהו דרבנן אין מחוור הדרש דלעיל למעט שבת וי''ט מתפילין וזמן תפילין הן מד''ת אלא דרבנן גזרו שלא להניחן שמא תפסוק לו רצועה ויביאן בידו והלכך דוקא זוג זוג התירו חכמים משום דדרך מלבוש הוא כמו בחול וטפי לא דבל תוסיף הוא והויא עליה כמשא ולר''ג מחוור הוא הדרש כדלעיל והשתא על דעתיה דר' אחא ואליבא דר''ג מחוור הוא הדרש ומכיון דס''ל לר''ג שבת לאו זמן תפילין ומשום הצלה הוא דהתירו א''כ אפילו שנים שנים מותר קאמר דאלו לר' יוסי דמפרש ובלבד ע''י שנים קאמר ע''כ דלית ליה האי אוקמתא בפלוגתא דידהו דאי ר''ג ס''ל שבת לאו זמן תפילין מהיכי תיתי לן למימר דדוקא שנים שנים:
כיני מתניתא ובלבד ע''י שנים. כן צריך לפרש להא דר''ג במתני' דדוקא שנים שנים קאמר משום דס''ל מקום יש בראש ובזרוע להניח שני תפילין הלכך צריך שישים עליו שנים שנים כדי להצילן:
וּבַסָּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ: אִם הָיָה עוֹנַת גְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה מְעַטֵּף בְּעוֹר וּמְכַסָּן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר בְּרַךְ. אֲבָל בְּקָשֶׁה כְמַשּׂוּי הוּא. בְּשֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מִנְדְּרָן. אֲבָל לֹא הָיָה הַמָּקוֹם מִנְדְּרָן לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
בשהיה. המקום שמצא אותו מונדרן דכיון דמקום מדרון הוא יתאספו הגשמים שם ויקלקלו את הספר אבל לא היה מקום מונדרן אלא שמונח בארץ מישור לא בדא התירו להכניסו אלא מכסהו במקומו ומניחו והולך לו:
הדא דתימר ברך. שהיה העור רך ונוח להתעטף בו אבל בקשה נראה כמשוי הוא:
ובסכנה וכו' אם היה עונת גשמים וכו'. תוספתא היא בפ''ח והש''ס קיצר בהעתקה והכי תני שם המוצא ספר בשדה יושב ומשמרו ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו ובסכנה מניחו והולך לו אם היו גשמים יורדין הרי זה מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו כלו' שמתעטף עצמו בהעור של הס''ת ובמקום הכתב לנגדו וחוזר ומכסה עד שיהא מעוטף בו ונכנס בו דהוי דרך מלבוש:
בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּיְשָׁנוֹת. אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת מוּתָּר. לָמָּה. יְשָׁנוֹת בְּדוּקוֹת חֲדָשׁוֹת אֵין בְּדוּקוֹת. תַּנֵּי. תְּפִילִּין צָרִיךְ לָבוֹדְקָן אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה. הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר. אֵילּוּ מֵאֲבִי אִמָּה הֵן. מָצָא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה צְבָתִין בּוֹדֵק זוּג רִאשׁוֹן מִצְּבַת רִאשׁוֹן. וְכֵן בַּשֵּׁינִי וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁי. יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר שָׁאַל. אֶחָד חֲזָקָה לְכוּלָּם אוֹ כָל אֵחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תֵּימַר. אֶחָד חֲזָקָה לְכוּלָּן. בּוֹדֵק זוּג רִאשׁוֹן מִצְּבַת רִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר. כָל אֵחָד וְאֶחָד חֲזָקָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בּוֹדֵק שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת מִכָּל צְבָת וּצְבָת.
Pnei Moshe (non traduit)
יצחק בן אלעזר שאל. האי בודק וכו' וכן בשני וכן בשלישי היכי דמי אם בכל צבת וצבת בודק הוא זוג ראשון ולא יותר ואחד חזקה לכולם שבאותו צבת וכן בצבת שני וכן בצבת שלישי או דילמא כל א' וא' מהצבתים בפ''ע צריך חזקה בג' וכן בשני וכן בשלישי דקאמר על הזוגות שבצבתים קאי וכדמפרש ואזיל דאין תימר אחד חזקת לכולם א''כ בודק זוג ראשון מצבת ראשון וכן בצבת שני וכן בהשלישי אבל אין תימר כל א' וא' וכו' ולא פשיט מידי:
מצאן. ביד אחר שנים וכו' ואליבא דת''ק היא:
אילו מאבי אמה הן. ולא בדקתי אותן מעולם:
בד''א וכו' אבל בחדשות מותר. להניחן כך ופטור מלהכניסן ולמה מפני שהישינות בדוקות הן אצלו שאין בהן פסול וחדשות אין בדוקות ולאו בחזקת כשירות הן והויין משאוי:
משנה: הַקּוֹרֵא בַסֵּפֶר עַל הָאַסְקוּפָּה וְנִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָדוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגָּל הַסֵּפֶר מִיָדוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ וּמִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלוֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילוּ בָאָרֶץ עַצְמָהּ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ שֶׁאֵין דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הקורא בספר על האסקופה. באסקופה כרמלית מיירי כגון שהיא משלשה ועד עשרה ורחבה ארבעה והיא לפני הבית ורשות הרבים עוברת לפניה:
ונתגלגל הספר מידו. שהספרים שלהם היו נגללים כספר תורה שלנו ומיירי שמקצת הספר נתגלגל הוא לרשות הרבים ומקצתו עדיין בידו:
גיללו אצלו. מכיון שאגדו בידו. ודוקא שנתגלגל לתוך ד' אמות אבל אם נתגלגל חוץ לד' אמות ברשות הרבים חיישינן שמא ישמט כולו מידו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים והופכו על הכתב ומניחו:
היה קורא בראש הגג. והיא רשות היחיד ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו דלמעלה מעשרה לאו רשות הרבים אלא מקום פטור הוא:
ומשהגיע לעשרה. טפחים והיא רשות הרבים ואינו יכול לגלול אצלו הופכו על הכתב כלפי הכותל כדי שלא יהא מוטל בבזיון כל כך ובגמרא פריך והא לא נת ברשות הרבים ואפילו שבות ליכא שהרי אוגדו בידו הוא ומשני דבכותל משופע איירי ונח על בליטת שיפועו דהוי ליה נח ברשות הרבים וגזרינן אגדו בידו אטו לאו אגדו בידו דהוי ליה חיובא מדאורייתא וההיא דר' יהודה מפרש לה דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע אפילו הגיע פחות משלשה טפחים סמוך לארץ גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא אלא החוט גוללו אצלו משום דהנחה בעינן אפילו על גבי משהו:
רבי שמעון אומר. אפילו הגיע בארץ עצמו גוללו אצלו משום שאין כאן אלא משום שבות הואיל ואגדו בידו ואין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקדש ואין הלכה כרבי שמעון אלא כר' יהודה:
אמרו לו. מאן אמרו לו ר' יוחנן בן נורי דסבירא ליה חפצי הפקר קונין שביתה. כדקאמר לעיל בפ''ד גבי מי שישן בדרך ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ה''ק לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להן בעלים והלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וכו' ואפי' חוץ לתחום. של החבית ומסיק התם בגמרא. דהכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן דר' יהודה סבר חפצי הפקר לא קנו שביתה אלא הן כרגלי הזוכה דאי אית להו בעליה מודה ר' יהודה כדתנן בשילהי ביצה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
וכן בני. שילדתו אמו בשדה בשבת אם יש עמו חברים נותנו לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לתבירו ואפילו הן מאה:
מתני' רבי שמעון אומר נותן לחבירו. רבי שמעון על בבא דסוף המתני' דלעיל קאי וכדפרישית שם דבסכנת' ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ור''ש קסבר שאם יש עמו חברים האי התירא טפי עדיף שנותנן לחבירו וכו' דבפחות מד' אמות גזרינן זימנין דלאו אדעתיה ואתי לאתויינהו ד' אמות ברשות הרבים ומודה רבי שמעון שאם אין עמו חברים שמוליכן פחות פחות מד' אמות וכן הלכה:
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם לֵוִי סוֹכַיָּא. בִּמְעָרֶה מִכַּד לְכַד הִיא מַתְנִיתָא. דִּלֹא כֵן רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
במערה מכד לכד היא מתניתא. הא דקתני ר' יהודה אומר נותן חבית לחבירו וכו' מיירי שמערה מכד אי מחבית לתוך חבית שלו וכן מחבירו לחבירו דאם בחבית הראשונה הא תנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
דלא כן ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אומר משקה טופח. קיצור לשון הוא וכלומר דאם לא כן דמיירי במערה מכד לכד לא מצית לאוקמי דקשיא כדאמרן דקי''ל הבהמה והכלים כרגלי הבעלים אבל במערה מכד לכד שפיר מיתוקמא מילתא דרבי יהודה כדעתיה דס''ל משקה טופח בעלמא הוא ואין בו ממש כדקאמר בפ''ה דביצה מים אין בהן ממש שיאסרו להוליכן מחוץ לתחומן והלכך מערה הוא לתוך כלי שלו ונותנו וכו' ומאי לא תהלך זו דאמרו לו הכי קאמר לא תהלך מה שבזו יותר מרגלי הבעלים:
הלכה: פיס'. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי אֶבְדַּיְמִי תְּרַוַּיְהוּ בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּתִינּוֹק שֶׁלְסַכָּנָה. מוֹתִיב לֵיהּ חֲבֵרַייָא. אִם בְּתִינּוֹק שֶׁלְסַכָּנָה יְבִיאוֹ בַיַּד. אָמַר לֵיהּ. בְּיָכוֹל לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ הֵיתֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל ביכול להביאו דרך היתר. כלומר דכל כמה דאפשר לאהדורי דרך היתר מהדרינן וקמ''ל דזהו דרך היתר עדיף ממוליכו פחות פחות מד' אמות:
גמ' חד אמר בתינוק של סכנה. הא דקתני וכן בנו מיירי שהתינוק בסכנה אם לא יביאו אותו לבית ומיתיב ליה חבריה אם בתינוק של סכנה יביאו ביד שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש:
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. 60a וְכֵן בְּנוֹ נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ הֵן מֵאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הקורא בספר על האסקופה. באסקופה כרמלית מיירי כגון שהיא משלשה ועד עשרה ורחבה ארבעה והיא לפני הבית ורשות הרבים עוברת לפניה:
ונתגלגל הספר מידו. שהספרים שלהם היו נגללים כספר תורה שלנו ומיירי שמקצת הספר נתגלגל הוא לרשות הרבים ומקצתו עדיין בידו:
גיללו אצלו. מכיון שאגדו בידו. ודוקא שנתגלגל לתוך ד' אמות אבל אם נתגלגל חוץ לד' אמות ברשות הרבים חיישינן שמא ישמט כולו מידו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים והופכו על הכתב ומניחו:
היה קורא בראש הגג. והיא רשות היחיד ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו דלמעלה מעשרה לאו רשות הרבים אלא מקום פטור הוא:
ומשהגיע לעשרה. טפחים והיא רשות הרבים ואינו יכול לגלול אצלו הופכו על הכתב כלפי הכותל כדי שלא יהא מוטל בבזיון כל כך ובגמרא פריך והא לא נת ברשות הרבים ואפילו שבות ליכא שהרי אוגדו בידו הוא ומשני דבכותל משופע איירי ונח על בליטת שיפועו דהוי ליה נח ברשות הרבים וגזרינן אגדו בידו אטו לאו אגדו בידו דהוי ליה חיובא מדאורייתא וההיא דר' יהודה מפרש לה דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע אפילו הגיע פחות משלשה טפחים סמוך לארץ גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא אלא החוט גוללו אצלו משום דהנחה בעינן אפילו על גבי משהו:
רבי שמעון אומר. אפילו הגיע בארץ עצמו גוללו אצלו משום שאין כאן אלא משום שבות הואיל ואגדו בידו ואין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקדש ואין הלכה כרבי שמעון אלא כר' יהודה:
אמרו לו. מאן אמרו לו ר' יוחנן בן נורי דסבירא ליה חפצי הפקר קונין שביתה. כדקאמר לעיל בפ''ד גבי מי שישן בדרך ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ה''ק לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להן בעלים והלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וכו' ואפי' חוץ לתחום. של החבית ומסיק התם בגמרא. דהכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן דר' יהודה סבר חפצי הפקר לא קנו שביתה אלא הן כרגלי הזוכה דאי אית להו בעליה מודה ר' יהודה כדתנן בשילהי ביצה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
וכן בני. שילדתו אמו בשדה בשבת אם יש עמו חברים נותנו לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לתבירו ואפילו הן מאה:
מתני' רבי שמעון אומר נותן לחבירו. רבי שמעון על בבא דסוף המתני' דלעיל קאי וכדפרישית שם דבסכנת' ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ור''ש קסבר שאם יש עמו חברים האי התירא טפי עדיף שנותנן לחבירו וכו' דבפחות מד' אמות גזרינן זימנין דלאו אדעתיה ואתי לאתויינהו ד' אמות ברשות הרבים ומודה רבי שמעון שאם אין עמו חברים שמוליכן פחות פחות מד' אמות וכן הלכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source